2200 שנים באי-טל-יה

בשנת 2011 איטליה חגגה את יום שנת ה-150 לאחדותה, אולם ההשפעה של תרבות איטליה על חצי האי המשתרע מהרי האלפים עד ללב הים התיכון היא הרבה יותר עתיקה. יהודי איטליה הם ייחודיים בזה שהם שהו ללא הפסקה במקום במשך 2200 השנים האחרונות – מלפני האימפריה הרומית וראשית הנצרות.

שלושה גלי דמוגרפיה עיקריים השפיעו על ההיסטוריה של יהדות איטליה – הראשון בתקופה הרומית הקדומה, השני מתקופת ימי הביניים עד לרנסנס, והשלישי מן האמנציפציה המודרנית דרך תקופת התחיה הלאומית, ה-Risorgimento. אולם, אחרי כל תקופה של צמיחה באה תקופה של ירידות גדולות באוכלוסייה היהודית, כאשר הנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית, ומאוחר יותר נפילתה של האימפריה; עם הקונטר-רפורמציה, גירוש היהודים מהדרום ומהאיים, וסגירתם של רוב היהודים שנותרו בגטאות עירוניים; ועם עלייתו של פשיזם לשלטון, חוקי הגזע, והשואה.

הנוכחות היהודית הארוכה באיטליה גרמה לחשיפתם הישירה לתרבות היוונית-רומית והנוצרית – על כלל דעותיהן הקדומות – שהחברה האיטלקית ספגה בעבר ובהווה. שורשי היהודים במנהגים המקומיים השפיע על זהותם ועל תפיסותיהם לגבי כוחות ידידותיים ולא-ידידותיים סביבם. יהודים איטלקים השתייכו ולפעמים היוו גורם חיוני בעיר המקומית, הם דברו איטלקית, ולא ניתן היה להבחין בהם בקלות מסביבתם הלא-יהודית. עם זאת, הם הצליחו לפתח סינתזה תרבותית ייחודית, המשלבת שמירה על ערכים יהודים מסורתיים עם נקודת מבט הומניסטית איטלקית. המשך ההגירה לאיטליה מאז ימי קדם, בימי הביניים ועד לעידן המודרני, ממערב, ממרכז וממזרח אירופה, מאגן הים התיכון, והמזרח התיכון, העשירה את החוויה התרבותית של הקהילות היהודיות, ונשתמרה במנהגים שלהם.

בשנת 1938, עם חקיקת חוקי הגזע הפשיסטים, 46,000 יהודים חיו באיטליה. בשנת 1945, לאחר ש-7500 נספו בשואה, 6000 המירו את דתם לקתוליות, ו-6500 הגרו למדינות אחרות, נותרו 26,000. היום יש באיטליה פחות מ-30,000. נתון זה משקף המשך בקליטת מהגרים חדשים, אך גם מאזן שלילי של לידות ופטירות יהודיות, הגירה חוזרת, טמיעה, וביטול החברות בקהילות היהודיות.