האיטלקים בישראל

הקהילה היהודית האיטלקית בישראל – האיטלקים – אינה מאוד גדולה, אולם מהווה גשר בין שתי המדינות, איטליה וישראל, ובין יהדות איטליה והחברה הישראלית. במובן הצר, האיטלקים הם הגלעין של הקהילה המעורבת באופן פעיל בשמירה על התרבות איטלקית, ועל התרבות היהודית האיטלקית במדינת ישראל. אבל תחום ההשפעה התרבותית שלהם הוא באופן משמעותי יותר רחב.

מקורות הנוכחות היהודית איטלקית בארץ ישראל מצויים בתקופת הגירוש מהאימפריה הספרדית, שכלל גם את האזורים הדרומיים של חצי-האי. כ 10% מכלל היהודים בצפת במאה 16 מוצאם היה מדרום איטליה.

האיטלקים בישראל גדלו בעיקר עם העלייה שהגיעה במהלך המאה ה -20. העלייה – ההתרוממות הסמלית אל ארץ ישראל – באה בגלים. במהלך המנדט הבריטי, העלייה לא"י סבלה מגבלות משפטיות וכלכליות שהוסרו עם עצמאות ישראל ועם חקיקת חוק השבות. העלייה משקפת גורמים אידיאולוגיים, תרבותיים ורגשיים. אבל היא הושפעה הרבה יותר על-ידי נסיבות פוליטיות וכלכליות שליליות באיטליה, ובמידה מסוימת ע"י התפתחויות חיוביות בישראל. רבים באו בעקבות חוקי הגזע של 1938, אחרי מלחמת העולם השנייה, ואחרי מלחמת ששת הימים ב-1967. בשנים האחרונות העלייה שוב נמצאת בעלייה מתמדת.

בשנת 2012 היו בישראל בערך 15,000 אזרחים איטלקים – ובהם כמה אלפים שבמקור באו מלוב, טורקיה, יוון, מצרים, תוניסיה – בתוספת כ-3,000 ממוצא איטלקי שאינם אזרחים, ו-7,000 עד 12,000 אחרים שהם בני משפחה של איטלקים, כך שאפשר להגיע לאומדן של 30,000-25,000 אנשים בהגדרה המורחבת. חוץ מכל אלה, עשרות אלפים רבים של תושבי ישראל שאינם אזרחים נחשפו לתרבות ולשפה האיטלקיות בארצות מוצאם, ומאות אלפים בקרו באיטליה או הנם צרכנים נלהבים של התרבות האיטלקית.

האיטלקים בישראל הם בין הקבוצות שמיעטו לבקש את עזרת הרשויות הציבוריות, והיו בין היותר מועילים לאחרים בפתרון הבעיות של קליטת עלייה – דרך הסולידריות הפנימית והמשאבים האישיים של חברי קהילה. האיטלקים בלטו בכל ענפי האקדמיה, במקצועות, בשירות הציבורי, בתעשייה, בחקלאות, בקיבוץ, ובערים הגדולות בכל רחבי הארץ. מרכזם הייצוגי העיקרי הוא בירושלים למרות שהרוב מתגורר במטרופולין תל האביב. אולי התרומה המשמעותית ביותר של האיטלקים בחברה הישראלית היא הסינתזה היעילה שידעו ליצור בין הערכים הרוחניים היהודיים לבין ההומניזם האיטלקי.