עבודות מתכת

ייצור כלי הכסף התפתח באיטליה במהלך המאה הי"ז והתכתב עם זרם הבארוק, שהתחזק באותה תקופה. בתקופות אלו יהודים איטלקים הזמינו עבודות כסף אצל אומנים שאינם יהודים. על עובדה זו מעידות חותמות של אומני כסף נוצריים על חפצי קודש שהיו ברשות הקהילה היהודית. עם זאת, ישנם מסמכים המתעדים את פעילותם של בעלי מלאכה יהודים בפירנצה, מודנה, ורונה ומנטואה, שעסקו בצורפות מתכת. פעילותם זו התקיימה זמן רב בטרם הוענקו זכויות אזרחיות ליהודים, בתקופה שבה נאסר עליהם להצטרף לגילדות מקצועיות. היחס ליהודים צורפים היה בהתאם לעיר, המדינה או המחוז שבהם התגוררו, וכן בהתאם לנורמות התקופה. צורפי הזהב היהודים ברומא, לדוגמה, נאלצו להתמודד עם הגבלות קשות שהשית עליהם האפיפיור; בפיימונט, צורפי הכסף היהודים עסקו במלאכתם ללא כל איסור והגבלה מאז אמצע המאה הי"ח; ואילו בוונציה היו כמה בתי מלאכה שהתמחו בתשמישי הקדושה היהודיים, והכלים שיצרו היו נפוצים בכל הקהילות היהודיות באיטליה ואף השפיעו על מגוון כלי הקודש ועיצובם במאות הי"ז והי"ח.
איקונוגרפיה ייחודית המאפיינת את היצירה היהודית באיטליה היא הוספה של אלמנטים מוזהבים מובלטים לכלי הכסף. התוספת המוזהבת מתארת את כלי המקדש, ובהם ארון הברית, לוחות הברית, מזבח הקטורת, מזבח האש, מצנפת הכהן הגדול, המחתה, הכיור, בגדי הכהנים והמנורה. מוטיבים יהודיים ייחודיים אלה מופיעים הן על כתרים והן על רימונים. רימונים לספרי התורה עוצבו כמבנים ארכיטקטוניים בזעיר אנפין, עם מרפסות זעירות, נישות וקשתות. בראשי הרימונים כיפות המעוטרות בשפע של קווים מסתלסלים, מקלעות פרחים וכדים שמהם שופעים פרחים. פעמונים הקשורים בשרשראות משתלשלים ממרפסות המבנים המהודרים. האלמנטים הצמחיים היחידים המקשרים בין הרימון הארכיטקטוני לבין המקור הצמחי הם זרי הפרחים בכיפת המבנה, החוטר, וכן הצמח המשתרג המעטר את רגל הרימון.
סגנון הבארוק והרוקוקו ניכר גם בעיצוב כלי בית וחפצים אישיים כמו טבעות חתונה, נרתיקי כסף למגילות אסתר, קמעות "שדי" קטנים וכריכות כסף מעוטרות לסדורים ומחזורים שניתנו לא פעם כמתנת נישואין ועוטרו בתבליט סמלי המשפחות של הזוג הצעיר.