location

היסטוריה של המקום

מתחם שמידט

מוזיאון יהדות איטליה ממוקם במבנה עתיק ומלא קסם מסוף המאה התשע-עשרה. המבנה תוכנן על ידי האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל והיה למתחם הגרמני-קתולי הראשון בירושלים (בנייתו החלה ב-1886).

המתחם שימש כאכסניה לעולי רגל גרמנים קתולים ואנשי מדע ורוח ששהו בארץ. תיאורים בני הזמן של האכסניה מפרטים כי האווירה במקום היתה רגועה ושקטה וכי המתחם היה מוקף גנים. לא כל עולי הרגל הורשו להישאר במקום ולאכסנייה  התקבלו "רק אנשים טובים וממושמעים, עולי רגל אמיתיים ובעלי המלצות או אנשים העוסקים בארץ במקצוע ראוי."

מול האכסנייה הוקם בית ספר לנערות קתוליות בניהול האב וילהלם שמידט, שעל שמו קרוי המתחם כיום. לאור המרחק היחסי של המבנים מהעיר העתיקה והרצון להרחיב את המקום גם לבית ספר לנערים, הוחלט להעביר את המתחם לאזור מול שער שכם, שם הוקמו אכסניית פאולוס הקדוש ובית ספר שמידט המחודש.

חזית המבנה מתאפיינת בסימטריה קלאסית עם דגם חוזר של קשתות גותיות ומוטיב של קשקשי דגים. היא מהווה דוגמא טיפוסית של סגנון ניאו-גותי האופייני לארכיטקטורה טמפלרית, כפי שניתן לראות בהרחבה במבנים במושבה הגרמנית הסמוכה. לקומה השלישית סגנון בנייה פשוט יותר, המעיד כי היא תוספת מאוחרת למבנה. קומה זו תוכננה על ידי האדריכל היינריך רנרד, שתיכנן גם את כנסיית הדורמיציון.

בכניסה למבנה ישנה קפלה קטנה ששימשה כחדר אוכל לצוות ותקרתה מעוטרת ציורי קיר מפוארים. העיטור כולל סצינות מהברית החדשה ומהברית הישנה, מוטיבים צמחיים, בעלי חיים וכתובות בשפות שונות, בסגנון האופייני לאוריינטליזם של סוף המאה ה-19. את העיטור ציירו עולי רגל ששילמו על שהותם במקום באמצעות העבודה. לאחרונה, לאחר תהליך שימור שארך שנים ספורות, נחשפו חתימות האמנים בשתי פינות התקרה: "פרנץ אייכלה, צייר, 1893", "ג'וסף קלטנבך, צייר, 1893".

לאחר מעבר המתחם הגרמני לעיר העתיקה, שימשו המבנה את בית הספר "מעלה". בשנות ה – 40 של המאה העשרים ניתנה הרשות לקהילה האיטלקית להתאסף במקום לתפילות השבועיות. עם העברתו של בית הכנסת קונליאנו ונטו לישראל בתחילת שנות ה – 50, נראה היה שזהו המקום הטבעי ביותר להקימו מחדש. בכך התחיל פרק חדש ומלהיב של ההיסטוריה הארוכה של בית הכנסת.